התגלית מגיעה מאזור קלריון-קליפרטון, שטח עצום בקרקעית האוקיינוס בין מקסיקו להוואי, שנחשב לאזור חיפוש המינרלים הגדול בעולם במעמקי הים.

בעומק של כ-1,370 מטרים מתחת לפני הים האדום גילו מדענים ממצא יוצא דופן: שרידים של "בריכת מוות" קדומה, שכבר אינה מכילה את המים הקטלניים שהעניקו לה את שמה. במקומם מצאו החוקרים הצטברות חריגה של שלדי בעלי חיים, משקעים בעלי צבע יוצא דופן וריכוזים גבוהים במיוחד של מתכות. הממצאים מצביעים על כך שהאזור היה בעבר מלכודת מוות תת-ימית, שבה בעלי חיים שנקלעו למים המלוחים מצאו את מותם.

למסאיה יש כינוי שמתאים היטב למוניטין שלו: "לוע הגיהנום". הכינוי, La Boca del Infierno, ניתן לו כבר במאה ה-16 בידי הספרדים, שהגיעו לאזור ונבהלו מהמכתש הלוהט ומפליטות הגזים. לפי המסורת, נזיר אף הציב צלב על שפתו בניסיון "לגרש את השטן".

הפרויקט נקרא GIMLI - ראשי תיבות של Geophysical Instruments for Marius Lunar Pit Investigation - והוא יובל בידי המכון למדעים פלנטריים בארה"ב במסגרת תוכנית PRISM של נאס"א. החוקרים מתכננים להשתמש במכ"ם חודר קרקע, חיישנים סייסמיים, מד כבידה ומצלמות כדי "להציץ" מתחת לפני השטח ולמפות את המבנה הסמוי מן העין.

נקבת ווטאפונגה בוגרת שוקלת בדרך כלל כ-35 עד 40 גרם, אבל הפרט הכבד ביותר שתועד הגיע ל-71 גרם כשהיה מלא בביצים - בערך משקלו של עכבר קטן. היא יכולה להגיע לאורך של כ-10 ס"מ ולמוטת רגליים של כ-20 ס"מ.

ואז, לפני כ-46 אלף שנה, הם הפסיקו להגיע.

המדענים מזהירים כי ההמסה המהירה עלולה לפגוע בעתיד באספקת המים, בין היתר לחקלאות, לייצור חשמל ולתחבורה. חשש נוסף הוא שהידלדלות הקרח והפשרת הקרקע הקפואה יערערו את יציבות מדרונות ההרים, יגבירו את הסיכון למפולות ובמקרים קיצוניים גם לשיטפונות, בדומה לאסון השיטפונות שאירע בנפאל בחודש אוגוסט.

על פי הנתונים החדשים של Glacier Monitoring Switzerland, אובדן של כ-5.5% מנפח הקרח בתוך 12 חודשים בלבד נחשב לחריג במיוחד. עד לפני שנים ספורות, אובדן של 2% מהקרח בשנה נחשב בעיני חוקרי הקרחונים באלפים לאירוע "קיצוני".