אירופה הולכת אחורה. בצרפת, בבריטניה, בבלגיה ובהולנד, הנתונים על אנטישמיות בשנים האחרונות מעידים על עומק הנסיגה. בבריטניה לבדה תועדו במחצית הראשונה של 2026 כמעט אלפיים אירועים אנטישמיים, יותר מבשנת 2022 כולה. אחרי עשרות שנים של הבטחות, תוכניות חינוך וטקסי זיכרון, יהודים שוב משלמים מחיר על עצם יהדותם. במקביל, גם התמיכה המדינית בישראל עומדת במבחן. בארצות הברית זכו כעת הדמוקרטים ברוב בשני בתי הקונגרס, לאחר שרוב הסנאטורים הדמוקרטים כבר תמכו השנה בחסימת עסקאות נשק לישראל. הצבעות כאלה אינן כשלעצמן אנטישמיות, אך הן ממחישות עד כמה משתנה הסביבה הפוליטית שבה ישראל פועלת.
אלא שמי שמחפש את האנטישמיות רק במדינות שעומדות במוקד העימות עם ישראל, מחמיץ חלק מהסיפור. כדאי להפנות את המבט גם לרומניה: מדינה המקיימת יחסי ידידות ושיתוף פעולה עמוקים עם ישראל, ובה בעת מתמודדת עם התפשטות של מסרים אנטישמיים והכחשת שואה. הידידות בין המדינות חשובה, אבל היא אינה תעודת ביטוח מפני מה שמתרחש בתוך החברה. הנה נתון שצריך לטלטל: בסקר שנערך עבור מכון אלי ויזל ברומניה בנובמבר 2025, 40% מהמשיבים סברו שיהודים פועלים לערעור החברה שבה הם חיים. 35% סברו שיש להגביל את מספר היהודים במקצועות ובעיסוקים מסוימים. יותר משליש מהמשיבים מוכנים, אפוא, לקבל הגבלה מקצועית על אדם בשל יהדותו. קשה לקרוא זאת בלי לשמוע את ההד של אירופה הישנה.
הנתונים האלה מחייבים אותנו להרחיב את ההסבר. מי שתולה את האנטישמיות באירופה רק בהגירה או בסכסוך במזרח התיכון, צריך להתמודד גם עם הדעות הקדומות שצמחו באירופה עצמה. העלילות על שליטה יהודית בכלכלה ובמוסדות המדינה, על השתלטות על אדמות ונכסים ועל נאמנות מפוקפקת, היו שם הרבה לפני הקמת ישראל. אלה דפוסים המזכירים את שנות ה-30: היהודי מוצג כגורם זר, רב כוח ומסוכן, שאפשר להטיל עליו את האחריות למצוקות המדינה.
הרשתות החברתיות מעניקות לדפוסים האלה תנופה מחודשת. דו"ח המעקב של מכון ויזל לשנים 2025-2026 מתאר כיצד מסרים אנטישמיים ותיאוריות קונספירציה מופצים באמצעות חשבונות בעלי עשרות ומאות אלפי עוקבים. לצידם מופיעים הכחשת שואה והאדרת פושעי מלחמה. כך הדעות הקדומות מקבלות קהל חדש, והניסיון לטשטש את אחריות העבר פוגש את ההסתה בהווה. מול המציאות הזאת צריך לזכור מה השיגה רומניה לפני 22 שנה. קבלת מסקנות ועדת ויזל הייתה מעשה היסטורי: המדינה הכירה באחריות הרשויות הרומניות לרצח מאות אלפי יהודים. היא התייצבה מול פרק קשה בעברה וקיבלה אחריות שאי אפשר להטיל כולה על גרמניה הנאצית. אסור להמעיט בערכו של הצעד הזה. באותה מידה, אסור להפוך אותו לאישור שההתמודדות הושלמה.
סיפורו של סילביו וקסלר ממחיש כמה היא רחוקה מהשלמה. חבר הפרלמנט ויו"ר הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה קידם חקיקה נגד אנטישמיות והאדרת פושעי שואה, ותיאר איומי מוות נגדו ונגד משפחתו והאשמות בבגידה. אדם שפועל מתוך מוסדות המדינה כדי להגן על אזרחיה היהודים מוצא את עצמו מטרה לשנאה שהוא מבקש לבלום. מתוך היכרות ארוכת שנים עם רומניה ועם היחסים בין המדינות, דווקא הפער הזה מדאיג אותי: אפשר לקיים יחסים מצוינים עם ישראל, להכיר באחריות לשואה ולקדם חקיקה חשובה, ועדיין לא להצליח לעקור את הדעות הקדומות מן החברה. הידידות עם ישראל מחייבת להקשיב גם לאזהרות האלה.
ממשלות רומניה נקטו צעדים חשובים, ויש להמשיך ולחזק אותם. עכשיו נדרשת התמודדות יומיומית: בכיתה שבה מלמדים את חלקה של רומניה בשואה, ברשת שבה מופצת עלילה אנטישמית, ובמערכת הפוליטית שבה נבחרי ציבור צריכים להתייצב לצד מי שנאבק בהסתה. 22 שנה אחרי דו"ח ויזל, המבחן אינו רק אם רומניה מכירה במה שנעשה ליהודים בעבר. המבחן הוא מה היא עושה כאשר אותם רעיונות חוזרים לקבל לגיטימציה בהווה.
הכותב הוא שר המסחר והתעשייה לשעבר ויו"ר ארגון א.מ.י.ר. - הארגון המאוחד של יוצאי רומניה בישראל