היות שנפלאות הן דרכי הפוליטיקה בישראל, והיות שהומצאו כאן רוטציות ומוטציות וקומבינות וראשי ממשלה עם 6 מנדטים, והיות שיש כאן עדיין שרידים של "קוסם" פוליטי - זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. ובכל זאת, מנשבת כבר אווירה אחרת של שינוי, לפחות בכל הקשור בחלק של הפנים החדשות - מגדי איזנקוט ואישיותו וממהלכי מיצוי הרוב הפרלמנטרי שמאפשר מינויים ליו"ר הכנסת ולראשי הוועדות החשובות.
בכניסה לישיבה החגיגית של הכנסת שאלו את השרה מירי רגב כיצד היא חשה. "זה לא יום אבל, אבל זהו יום עצוב", הגדירה כמתקשה לעכל את עומק השינוי. רגב איננה לבדה, ישנם רבים מאוד בציבור שלא מבינים כיצד ייתכן מצב שבו בנימין נתניהו איננו ראש הממשלה. מבחינתם "אין עוד מלבדו", הם לא מכירים אופציה אחרת. ככה התרגלו, ככה התחנכו, לא הכינו אותם לאפשרות אחרת.
סביב שלטון נתניהו מתנהלת לא רק "ממשלת אומרי הן" - חבורת שרים ושרות שאימתו ואימת "מכונת הרעל" שבנה עם בנו ומקורביו מהלכות עליהם אימים ומסרסות "אריות" לשעבר כמו אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, ניר ברקת ואחרים והופכות אותם לחסרי חוליות ועמוד שדרה משלהם. ולא רק סיעה צייתנית להחריד. יש שם גם מאות ואלפים של עוזרים, רל"שים, דירקטורים, מנכ"לים ואנשי תקשורת שמתפרנסים מה"ביביזם" שהפך למותג ולעסק רווחי. אתה איתו - הוא איתך.
ואכן, יהיה קשה להתרגל, לשינוי. לכולם. אבל ישראל זקוקה לשינוי הזה כמו לצינור חמצן שמוחדר לתוך חדר אטום. זה ייקח שנים, כי נצטרך לשנות תרבות פוליטית ושפה פוליטית וקודים פוליטיים נצטרך לוודא שהמנהיגות נותנת דוגמה אישית ושהיא עובדת אצלנו ולא ההפך; שהשנאה והפלגנות מפנות את מקומן לאחדות ולפעולה משתפת ומלכדת מול האיומים הרבים.
נצטרך לחזור להיות חברת מופת, אור לגויים ומוקד עלייה לרגל לבנות ולבנים שירדו לניכר וליהודים שניצבים ברחבי העולם בפני אנטישמיות ואווירה עוינת. ונצטרך כמובן לטפל באיומים הביטחוניים המורכבים, ולא מעט גם באתגרים הכלכליים והחברתיים.
"נצטרך להתרגל לכך שאיננו מכירים את אשת ראש הממשלה"
הנזקים שגרמה הממשלה האחרונה הם משמעותיים ועמוקים. מבחינה מסוימת, גם לאחר שינוי פוליטי, תידמה מדינת ישראל לאדמת תע"ש לאחר פינוי המפעלים מעליה: מזוהמת, אדמתה ספוגה ברעלים ובחומרים מסוכנים, שאותם יהיה ניתן לטהר במקצועיות וברגישות וביחד. זה ייתכן, זה אפשרי - וזה הכרחי.
נצטרך אולי להתרגל לכך שאיננו מכירים את אשת ראש הממשלה ואת הספרים והמאפרים שלה, שילדיהם לא מרססים רעל ברשתות החברתיות נגד יריבים פוליטיים, ושלראש הממשלה יש פשוט בית ולא "מעונות ראש הממשלה". ההישג הנדרש הוא ממלכתיות, אחדות, התמקדות וצניעות. לו יהי.
אבל זה לא מובטח, כי עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. צריך גם להתכונן לאפשרות של הובלה חלילה לבחירות נוספות או לממשלת אחדות מסוג אחר. נפלאות דרכי הפוליטיקה ומהולות באגו אישי, קומבינות וצורכי הישרדות.
הדבר החשוב ביותר כעת הוא פיקוח על הממשלה היוצאת ופועלה. כך למשל יש לחשוד במינוי הדחוף של גדעון סער לשר הפנים בידי נתניהו (בחירות חדשות? תקציבי בזק לרשויות? ספר בוחרים?). כך יש להקשיב לאזהרות הרמטכ"ל מפני פעולות צבאיות לא נדרשות בתקופה רגישה.
מינויו של אביגדור ליברמן - שועל קרבות ותיק ושר הביטחון לשעבר - לתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא חשוב וקריטי, גם בהיבט של פיקוח על משרדי ראש הממשלה, הביטחון והחוץ, וגם על צה"ל וקהילות המודיעין. זה חשוב גם כי הוא יושב כעת על הכיסא של בועז ביסמוט, שמונה לתפקיד בידי נתניהו כדי לשמש יו"ר ועדת הכל חוץ מביטחון וכדי למסמס חוק גיוס ראוי.
זה לא הפסד של הנשים, אלא ההפסד שלנו
לראשי גוש השינוי צריך להזכיר כי זעקת הרמטכ"ל על מצוקת כוח האדם והצורך לגייס חרדים לא עומדת להשתנות. עליהם תחול החובה (אם יקימו ממשלה) לנסח חוק שיבטיח את צורכי צה"ל ויביא את החרדים להבנה שמה שהיה לא יהיה עוד - גם כשותפים לקואליציה.
אני סבור שבדיאלוג נכון וכן ובשיקוף תמונת המצב של צה"ל בפני ראשי יהדות התורה, יהיה ניתן להגיע למיסוד של גרעין לומדי התורה במספרים הנכונים ולגיוס מדורג לצה"ל, ובהמשך למג"ב, למד"א, לכיבוי אש ולגופי רפואה ורווחה ממלכתיים, שבהם ישרתו חרדים ובהמשך גם ערביי ישראל.
המסר צריך להיות שישראל עוברת משירות חובה לחובת שירות, מניכור להשתלבות. זוהי הזדמנות נדירה של שעת מלחמה, של זעקת הצבא ושל ממשלה חדשה. זוהי שעת כושר לשינוי, ובלבד שייעשה בדיאלוג נכון, בגובה העיניים, ללא טריקים וללא שטיקים.
איזנקוט ונפתלי בנט יידעו לעשות את זה, ואני חושב שיעקב אשר יוכל להיות שותף. כבר עתה פועלים סביב עניין זה לא מעט חרדים, דמויות מוכרות וידועות שמזהות את הצורך בשינוי ואת חובת ההשתלבות של החרדים, גם בשירות הצבאי והאזרחי וגם בשוק העבודה ובחברה הישראלית, מבלי לפגוע בתורתם אומנותם.
33 נשים בכנסת ישראל. זה עושה לי טוב בלב. אישה ראשונה בתפקיד יו"ר ועדת הכספים זו בשורה אדירה, כי בכל מקום שבו ישנן נשים, החשיבה, ההחלטות והתוצאות טובות יותר. כך לדוגמה כל כך בלטה בהיעדרה דמות נשית אחת או שתיים בקבינט המלחמה. כל כך הייתה חסרה אישה אחת או שתיים בתמונה הקבוצתית השבוע של ראשי סיעות הכנסת.
זה לא הפסד של הנשים, אלא ההפסד שלנו ושל מדינת ישראל. אני מקווה שבממשלה הבאה יהיו שרות רבות ומנכ"ליות רבות. לגמנו מן הטוב הזה בממשלת בנט-לפיד, אבל לא הגענו לרוויה. זה הזמן וזה הצורך.
איום הרמטכ"לים
שוב ניצב נתניהו בפני יריב פוליטי שהוא רמטכ"ל לשעבר. זה הפתיע אותו, כי הוא תכנן למצוא עצמו מול בנט ולא העריך נכונה את הפיצול, את איחוד בנט-לפיד, את נסיקתו של איזנקוט ואת רצון הציבור למשהו חדש, אחר ושונה מנתניהו בתכלית השינוי.
מאז ומתמיד ראה נתניהו ברמטכ"לים איום כבד על המשך שלטונו ופיתח כלפיהם בוז וניכור. זה התחיל בכך שראה בהם "אליטות ישנות" ונמשך כשראה בהם יריבים פוליטיים עתידיים. העניין התחיל עם אמנון ליפקין-שחק ז"ל, שנתניהו לא הצליח להסתיר את חששו מפניו, הכניס אותו לסקרים פוליטיים, ולמעשה די גרר אותו לפוליטיקה. נמשך עם אהוד ברק ובהמשך עם דן חלוץ, שהיה מזוהה עם אריאל שרון. והיה גם "רומן" עם שאול מופז ובוגי יעלון, שנתניהו הצליח לצרפם אליו לליכוד, אולם זמן מה אחר כך הם נמלטו משם בעור שיניהם.
נתניהו ניסה לפתח מול האיום הזה את נשק "חוק הצינון לרמטכ"לים". הוא גייס למשימה גם את אהוד ברק, שחשש אף הוא ממתחרים מצה"ל, ושניהם – באמצעות שליחיהם חברי הכנסת יובל שטייניץ ואבשלום וילן - העבירו את חוק הצינון, שלא מנע מבני גנץ, גבי אשכנזי וגדי איזנקוט לשרוד את תקופת הצינון ולהתייצב מול נתניהו.
וכעת כבר מבטיחים בערוץ 14 שאם נתניהו ירכיב ממשלה, הוא עתיד להדיח את הרמטכ"ל המכהן רא"ל אייל זמיר. "רמטכ"ל קפלניסט" הם מכנים אותו ללא כל בושה. "רמטכ"ל חסר מוח" הגדיר אותו אחד הכתבים בערוץ הזה.
"וזה הכל מלמעלה - לא מאלוהים. מנתניהו"
ד"ר צאלחה אבו סביה (פריג') מכפר קאסם היא רופאה בחדר המיון בבית החולים אסף הרופא, והשבוע היא העלתה לפייסבוק פוסט מטריד ומזעזע, שבו תיארה את שעובר עליה ועל חבריה הרופאות והרופאים הערבים בבתי החולים. אני ממליץ לכם לחפש ולקרוא ולהזדעזע כמוני.
על פי עדויות שמגיעות אליי, יותר ויותר מטופלים מסרבים להיבדק על ידי רופא או רופאה ערבים, גם בבתי חולים וגם במרפאות בקהילה. יותר ויותר רופאים ורופאות ערבים לא יכולים לשאת יותר את הלחישות ואת ההתנגדות אליהם רק כי הם ערבים. וזה הכל כמובן בא מלמעלה, מהקמפיין של נתניהו וממשלתו נגד הערבים הישראלים, מהדה-לגיטימציה שעושים להם, משר אוצר שלא מוכן שאשתו תלד בחדר עם יולדת ערבייה, מסגנו של פייגלין, הח"כ החדש יצחק חי זאגא, שטוען שרופאים ערבים מתנכלים לחיילי צה"ל הפצועים, וכך הלאה.
לכן שילובם של אזרחי ישראל הערבים המיוצגים על ידי רע"מ גם בממשלה, גם בכנסת, גם בשירות הציבורי וגם בשירות החוץ - הוא אינטרס ישראלי-לאומי מובהק ואפילו צורך קיומי. זה או לשלב אותם או לדחוק אותם לפינה.
התפקיד של הממשלה החדשה יהיה בין היתר להבהיר ולהטמיע שיהדות וישראליות לא הולכות עם גזענות, שאסור לנו להפוך לדרום אפריקה. גם לתקשורת הישראלית תפקיד חשוב: עליה להפעיל "מטאטא ברזל" נגד גזענות מכל סוג שהוא. אסור להפגין מולה סלחנות, כי מדובר בנגיף מסוכן וממאיר שיפגע בכולנו.