האמת היא שכבר מההתחלה נראתה תמוהה מאוד מוטיבציית היתר של ראש השב"כ בעיסוק בבחירות. נכון הוא שמהר מאוד הדבר הוצג באור חיובי בצילומים המשותפים שלו עם הנשיא ועם יו"ר ועדת הבחירות, אבל האם מישהו מקוראי הטור הזה זוכר סיטואציה דומה? שבועות לפני מועד הבחירות ראש שב"כ מתבטא, מצוטט, מצטלם, בענייני הבחירות? קשה שלא לחדד את התמיהה הזאת כשרואים מה שהתרחש כאן בימים האחרונים.
עוד שאלה מתבקשת לתחילת המאמר הזה: האם חשד דומה שהיה מתגלה על מפלגת ש"ס, נעם, הציונות הדתית או כל מפלגה אחרת, היה מקבל טיפול דומה? כזה שראש השב"כ בכבודו ובעצמו היה מתעקש שהארגון שלו יחקור אזרחים ישראלים על שלל אמצעיו, ולא פשוט יעביר את המידע שבידו, כפי שמתבקש, ליועצת המשפטית לממשלה ולמשטרת ישראל?
כבר נאמר ונכתב רבות על התדהמה שאחזה במשתתפים בדיונים בפרשה הזאת, שבהם השתתף ראש השב"כ. מצד אחד הוצג שם לכאורה מידע קונקרטי כלשהו בעניין איימן עודה; מאידך נזרקו בהם שמות של מנהיגים ערבים נוספים - אחמד טיבי, סמי אבו שחאדה ומנסור עבאס - ככאלה שצריך לחקור אותם, וזאת מבלי שהוצג בעניינם בדל ראיה. למען ההגינות חשוב לציין שגם בעניינו של עודה מה שידוע כרגע דל מאוד (בגדול, כסף שהגיע אליו, לכאורה לטובת עמותה שהקים), אבל יש תמימות דעים במערכת שזה מצדיק בדיקה.
המסרים ההפכפכים של ראש השב"כ במהלך הפרשה הזאת היו בלתי נתפסים. ביום הבחירות הצהיר שהכול תקין ושהבחירות מתנהלות באופן כשר, ולאחריהן מיהר לשלוח לסולברג את מכתב החשד להטיה. אחר כך שוב הצטלם עם סולברג שהודיע שאין חשד להטיה; ואז שוב התהפך וכתב פרפרזה לוועדת הבחירות שיש. שמעתי כמה הסברים לא משכנעים להתהפכויות הללו; האמת שיש רק דרך אחת, מטרידה, להסביר אותן.
מי שרוצה להבין אותה שיצפה ויאזין במה שמתרחש בימים האחרונים באולפני ערוץ 14, באולפן איילה חסון וברדיו גלי ישראל – מתקפה קשה כנגד זיני, שמציגה אותו כרופס, חלש וככזה שרוצה לרצות את סולברג. זיני מפחד מהם, רוצה לרצות אותם, אלא שחומרי הגלם שיש ברשותו למשימה הזאת כנראה דלים מאוד. אם לא היו דלים, כנראה שהיה נחרץ יותר בעניינם בדיונים, כפי שהיה נחרץ בעניין עודה. אלא שחשד ספציפי כזה או אחר על עודה לא יכול להביא לשינוי בתוצאת הבחירות. זו לא רק המערכת המשפטית שיודעת שזה המצב, זו גם רוב צמרת השב"כ שסבורה כך, למעט הסגן נ'.
אחת האמירות הקשות ששמעתי בימים האחרונים, ושמעתי רבות, היא שזיני החזיר ארבעים שנה לאחור את הריסון שהשב"כ פיתח עם השנים, ואת הבנת מגבלות הכוח שלו. הוא החזיר אותנו לאותו משבר אמון נורא ואיום שהיה בין השב"כ לרשויות אכיפת החוק, ובראשן מוסד היועץ המשפטי לממשלה, בפרשת קו 300. אחת התוצאות החיוביות של אותו משבר לפני ארבעה עשורים הייתה הקמת מערך הייעוץ המשפטי של השב"כ; אלא שהיועץ המשפטי הנוכחי של הארגון הוא מטרד מבחינת זיני, והוא ממודר לחלוטין מכל המידע שיש או אין לארגון בפרשה האחרונה.
לו זיני היה מתייעץ עם היועץ המשפטי, היה אולי מבין שאי אפשר להגיד משפט כה מטומטם ליועצת כמו "תני לי לחקור ויהיה חשד סביר" (פורסם ב-i24), לאחר שהאחרונה הבהירה לו שהיא לא יכולה לתת לו לחקור, לא אזרח ובוודאי לא חבר כנסת, אם הוא לא מציג בפניה חשד סביר. על זיני מופעל לחץ כבד לפטר את היועץ המשפטי של הארגון, שנתפס על ידי הימין כשתול של גלי בהרב מיארה. מכל מקום, מהשיחות עם זיני ברור שלא רק שאין לו שמץ של מושג במודיעין ובסיכול (העניין הבסיסי ששב"כ אמון עליו), אלא אין לו מושג בדמוקרטיה, זו שעל פי חוק השב"כ (שגם הוא חוקק בעקבות פרשת קו 300) תפקידו הוא להגן עליה.
בחודשים האחרונים מתקיים דיון ער בשאלה האם כשתקום ממשלת שינוי עליה לפטר את ראש השב"כ. עד לאחרונה הייתי נחרץ בעמדה שאסור לה לעשות זאת. נכון שדרך המינוי של זיני הייתה עקומה; נכון שהוא לא מתאים לתפקידו בשום פרמטר; נכון שזיני הצהיר בקולו שנבחר עקב הנאמנות שהבטיח למי שבחר בו; ויחד עם זאת סברתי, ועודני סבור, שאסור לתת יד לנורמה שבה כל ממשלה תמנה יועץ משלה, פרקליט מדינה משלה וראש שב"כ משלה.
אם יש משהו שאנחנו במובהק טובים בו יותר מהדמוקרטיה האמריקאית, זה בעניין הזה. כשנתניהו ביקש לפטר את רונן בר עקב חוסר הנאמנות האישית של האחרון (זו הסיבה האמיתית, לא הפורמלית), חלקנו הגדול מחה על כך ובצדק. אסור לתת יד לנורמה הזאת.
מה בכל זאת השתנה, או ליתר דיוק עשוי להשתנות? היום או מחר יעביר השב"כ למשטרה את חומר הראיות שאסף, ואז נראה אם אכן קיים מידע שהצדיק את אמצעי השב"כ שזיני רצה להפעיל נגד אזרחים במדינת ישראל, ובראשם נגד המנהיגות של כל המפלגות הערביות. אם יתברר שאין חומר כזה, כלומר שכל האמירות שלו נועדו לשרת את האיש שהוא נאמן לו, בנימין נתניהו, הרי שאז החשש מהמשך כהונתו גדול יותר מהחשש שתיווצר נורמת החלפת שומרי סף בהתאם לממשלה נבחרת.
האירוע שהתרחש בימים האחרונים הוא אירוע מטריד במיוחד. אם החומר שאליו תיחשף היועצת בימים הקרובים יתברר כאפור, עדיף יהיה לאפשר לזיני ליהנות מהספק; אם יהיה שחור משחור (ולבן מבחינת החשד נגד המנהיגות הערבית), חובתה של היועצת תהיה לחשוף את המידע הזה בפני ראש הממשלה הקבוע החדש, כדי שזה ישקול באופן אמיתי לפטר את זיני מתפקידו.