פט ריילי, הג’ל הנוזל

יכול להיות שרק ההפסד לשארלוט, אחרי כל התקווה שנלוותה לחזרתו של אלונזו מורנינג לסגל, הוא שגרם לריילי לחפש במצולות נפשו. שרלוט ומיאמי נפגשו השנה ארבע פעמים במהלך העונה. כל קבוצה ניצחה פעמיים בביתה, ההפרש לא עלה על יותר מעשר נקודות. בפלייאוף, שארלוט ניצחה במיאמי פעמיים בהפרש של עשרים ושש נקודות, וגרמה לקהל הביתי של מורנינג, אדי ג'ונס, מייסון, בריאן גראנט והארדווי, לצעוק בקצב לגואל עלום בשם אדי האוס.

לא רק ששארלוט הוכיחה שהיא יכולה להחזיר כוח מול כוח, מרפק למרפק, ותשומת לב לפרטים הקטנים; לא רק ששארלוט, שכבר שנתיים נמצאת במערבולת (שכללה מוות ופציעה של שני שחקנים בתאונת דרכים ואת רחש הרינונים שהיא עוברת לממפיס), ניצחה את השקט הצבאי של מיאמי - היא עשתה את זה עם שחקנים שהיו שייכים למיאמי עד לפני שנה.

היכולת של ג'מאל משבורן בסידרה הזו הוכיחה את חוסר היכולת של ריילי, כמאמן וכאחראי הבלעדי לכדורסל במיאמי, להעריך כישרון ולבנות קבוצה. אפשר ללכת רחוק מאוד עם זה: בשנות השמונים ריילי רכב על ההחלטות של ג'רי ווסט לארבע אליפויות עם הלייקרס. הסגל זכה באליפות כבר בשנה לפני שריילי הגיע לקבוצה, וריילי לא היה שותף מכריע להחלטות בנושא שחקנים. בניו יורק היתה לו יותר השפעה, אבל ריילי הביא רק את צ'רלס סמית, מקדניאל, סטארקס, רונלדו בלקמן ובו קימבל. למיאמי ריילי הביא, בין היתר, את ברנט בארי. שום בחירת דראפט שלו לא השפיעה על שתי הקבוצות.

ריילי עזב את הניקס כי הניקס הציעו לו את השמיים, והוא רצה יותר. במיאמי הוא קיבל הכל, והוא לקח את הקבוצה שש פעמים לפלייאוף והפסיד שלוש פעמים, למרות דירוג גבוה יותר, בסיבוב הראשון. ארבע פעמים הפסיד ריילי בפלייאוף לקבוצות שנוהלו על-ידי עוזרים לשעבר שלו (שלוש פעמים ואן גנדי והשנה פול סילאס).

ריילי ומיאמי, כמו גם ניו יורק, תמיד הגיעו לפלייאוף עם מאזן שנתי שהסתובב סביב 55 נצחונות בעונה וצפונה. אבל זה אף פעם לא הספיק לו. כמו אצל בובי נייט באוניברסיטת אינדיאנה, כלום לא חשוב, אם לא ניצחת את המשחק האחרון בפלייאוף. אסור לשמוח, כי מחר תמיד יש יריבה חדשה.

תסתכלו על השחקנים של ריילי: הם תמיד מסודרים, הם כמעט ולא מסתבכים מחוץ למגרש, התסרוקות שלהם שמרניות, הם לא מכוסים בקעקועים ואף אחד מהם הוא לא אינדבידואליסט; כולם עובדים עבור ובשם הקבוצתיות. שחקני כדורסל הם לא אנשים קלים: הם עוברים בגיל מאוד צעיר מהפך דרמטי בחייהם. מעוד שחור עם ניתור הם הופכים לסופרסטארים, מיליונרים, סלבריטאים שכל אחד מכיר וכל אחד רוצה חתיכה מהם. הרבה מהם זקוקים ליד מכוונת, לדמות אבהית. ריילי, בן אדם אם תסביך אבהות מעיק מילדותו, בחר, אולי בגלל שהוא לא יודע אחרת, להיות מפקד. עם כל הכבוד לשרלוט, ההפסד של מיאמי והצורה שבה הפסידה, מזכירה, יותר מכל, מרד מחלקה.