ביקש לדכא בכוח את התקוממות 1848-1849, והצליח בכך. ב-1852 מונה לקיסר צרפת. בשנות כהונתו ביקש לבצע ללא הצלחה רפורמות במדיניות הכלכלית ובמיוחד במדיניות המיסוי. בתחום מדיניות החוץ ביקש להמשיך להרחיב את צרפת ולהשתלט על שטחים נוספים ברחבי כדור הארץ. גם בתחום זה לא הצליח במיוחד. השתלט על שטחים לא חשובים באפריקה ובאמריקה. בתחום יחסיו עם בריטניה, הוא ניסה ליצור ברית עם הגדולה במעצמות העולם, ועמד לצידה לדוגמה במלחמת קרים, ואולם הוא גם נאבק בה במקומות בהם חשב שלצרפת אינטרסים משלה. בעייתו העיקרית, בעיקר בשנות מלכותו במהלך שנות השישים היה עם גרמניה שבהנהגת ביסמארק. בסופו של דבר הושפל נפוליאון על ידי ביסמרק, לאחר שהאחרון נכנס עם צבאו לפריס וכפה על צרפת חוזה שלום משפיל, שבו הוא סיפח את שטחי אלזס ולורין לגרמניה. נפוליאון השלישי נחשב על ידי הצרפתים כשליט כושל ולא יוצלח, שרצה את טובתו הרבה לפני שביקש לשפר את חיי בני עמו.