גם שגריר אינו חסין מבירור על התבטאויותיו. שגריר ישראל בהולנד, צבי אבינר ופני, זומן מידית לישראל בעקבות פרסומים על דברים שאמר לתקשורת. הזימון מגיע לאחר שבוואלה פורסם על ביקורת שהשמיע כלפי התבטאויות השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ׳ בראיון לעיתונות ההולנדית. בהודעת משרד החוץ המשרד לא פירט מהם הפרסומים הספציפיים, ולא הודיע על החלטה לסיים את כהונתו.
ברקע עומד ראיון שפורסם בשבת, 7 בנובמבר, בעיתונים AD ו-Het Parool. ב-AD הופיע תחת הכותרת: ״17 שאלות ביקורתיות לשגריר ישראל: צריך לבעוט החוצה את הקיצונים משני הצדדים”.
בפרסום של AD לקידום הראיון, נכתב כי ופני תיאר את השפה האלימה של סמוטריץ׳ ובן גביר כ״איומה” ו״בלתי מתקבלת על הדעת”. לצד זאת הודגש כי הוא ממשיך לתמוך במלחמה בעזה. הביקורת יוחסה להתבטאויות השרים; הכותרת על סילוק הקיצונים לא נקבה בשמותיהם.
ביקורת פומבית כזאת מציבה שגריר מכהן במצב רגיש: עליו לייצג את הממשלה, ובה בעת לשכנע ציבור זר וביקורתי. ייתכן שההסתייגות נועדה לבסס אמינות ולהבחין בין המאבק בחמאס לאמירות קיצוניות, אך זו פרשנות אפשרית בלבד. משרד החוץ לא הבהיר אם הבירור מתמקד בביקורת על השרים או בהתבטאויות אחרות.
הראיון פורסם ערב הפגנת ״הקו האדום” באמסטרדם ביום ראשון. לפי המארגנים השתתפו בה יותר מ-200 אלף בני אדם, שדרשו להחריף את הצעדים נגד ישראל, לרבות סנקציות והפסקת מכירת נשק.
גם ראש הממשלה רוב יטן ספג ביקורת על היעדרותו, לאחר שהשתתף במחאה קודמת כמנהיג D66. דגמר אאודסהורן, העומדת בראש אמנסטי בהולנד, ממארגני ההפגנה, הביעה אכזבה ואמרה שהממשלה הוזמנה להקשיב לדרישות. מפגינים האשימו אותו באי-מימוש הבטחותיו.
יטן הסביר כי השתתפותו תהיה ״לא הולמת” כראש ממשלה, משום שהמחאה מכוונת גם נגד מדיניות ממשלתו. הוא הדגיש את הגדלת הסיוע לפלסטינים, המגבלות על מוצרי התנחלויות והלחץ הדיפלומטי.
ובינתיים, כפי שפרסמנו בוואלה, יטן פנה השבוע ליהודים השוקלים לעזוב את הולנד. בהולנד בת 18.1 מיליון התושבים בהולנד חיים כיום - פחות משתי עשיריות האחוז יהודים, כ-35 אלף, לעומת כ-140 אלף ערב הכיבוש הנאצי במאי 1940. כ-104 אלף מיהודי המדינה, קרוב לשלושה רבעים מהקהילה, נספו בשואה. עכשיו האנטישמיות במדינה שוב מרימה ראש במסווה של אנטי ציונות - בטקס ליל הבדולח באמסטרדם אמר ראש הממשלה ההולנדי: ״אל תיכנעו. זה ביתכם - הולנד היא ביתנו המשותף”. הוא הדגיש את חובת הממשלה להבטיח ביטחון וחיים יהודיים גלויים.