ב-1897 הצטרף לתנועה הציונית מיסודו של הרצל והפך לפעיל מרכזי בתנועה, אחד מראשי התנועה ברוסיה, חבר הוועד הפועל הציוני הקטן והגדול. ב-1903 הפך לבר פלוגתא של הרצל, לאחר שהתנגד בתוקף לתוכנית אוגנדה. עמד בראש "אמרי הלאו", והפך למנהיג "ציוני ציון" המתנגדים להרצל. שמש כמנהיג התנועה הציונית ברוסיה ביחד עם יחיאל צ'לנוב. ב-1908 הפך לראש הוועד האודיסאי, שימש כחבר הוועד הפועל הציוני גם בתקופות וולפסון ווארבורג והפך לאידיאולוג ולמנהיג של הציונים המעשיים. ב-1919 עלה לארץ-ישראל.