דה-נאציפיקציה

זאת ועוד; היו אלה שנותיה הראשונות של המלחמה הקרה, כאשר האיום הסובייטי ממזרח, והאיום הגרעיני המופשט, היו מקור דאגתם העיקרי של מעצמות אירופה.

שיקולים אלו, בהתווסף אליהם הלאות מן המלחמות בכלל, אשר יצרה רגש פאציפיסטי הולך וגובר בקרב תושבי אירופה, הם שהביאו את בעלות הברית המנצחות לנסות לטהר את גרמניה מן ההשפעה הנאצית ולאמץ עמדה פייסנית כלפי המדינה המובסת.

בנירנברג, העיר בה כעשור קודם לכן נחקקו חוקי הגזע הנאצים, נתכנסו נציגי בעלות הברית והכריזו על המפלגה הנאצית כעל אירגון בלתי-חוקי. בין השנים 1945-1946 הועמדו לדין חברי המפלגה באשמת ביצוע פשעי מלחמה, ופשעים נגד האנושות והשלום.

הישיבה הראשונה התקיימה ב- 18 באוקטובר 1945 ובה הועמדו לדין כ- 24 פושעי מלחמה נאצים, בהם רודולף הס (סגנו של היטלר) אשר נדון למאסר עולם, יוליוס שטרייכר (מראשי מנגנון התעמולה הנאצי) ויואכים ריפנטרופ (שר החוץ הנאצי) אשר נתלו ב- 16 באוקטובר 1946. הרמן גרינג התאבד ערב הוצאתו המתוכננת להורג.

המתיחות שאפיינה שנים אלו, השכיחה, במידת מה, מן הלב האירופי והאמריקני את זוועות השואה, ופושעים נאצים רבים גויסו למודיעין האמריקני למען ישמשו כלים במאבק בקומוניזם.

נאצים רבים נסו מגרמניה הכבושה (בעיקר לארצות דרום אמריקה) ואימצו לעצמם זהות חדשה;
הד"ר יוזף מנגלה, "מלאך המוות" מאושוויץ, מת בטביעה, ככל הנראה, בברזיל בשנת 1979.

אדולף אייכמן, ממהנדסי רצח העם היהודי, ברח לארגנטינה בשנת 1950, ונחטף שם על-ידי סוכני מוסד כעבור עשור. הוא הובא לישראל, וב- 10 באפריל 1961 נפתח משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים.
ב- 15 בדצמבר 1961 נגזר דינו למיתה, ואייכמן ערער לבית המשפט העליון, אשר ב- 29 במאי 1962 אישר את גזר הדין של בית המשפט המחוזי. הוא הוצא להורג בתלייה ב- 31 במאי 1962, לאחר שנדחתה בקשת חנינה שהגיש לנשיא המדינה, יצחק בן-צבי.