גל של שמחה נפוץ בממלכה עם היוודע הנתינים על מותו של המלך. הנרי השביעי היה אמנם מלך אהוד ונערץ, אולם לאחר 24 שנות שלטון, מאסו בו נתיניו. הוא השתייך לדור אחר, זקן, רציני ומכובד, אשר טרם השתחרר מן הכבלים הפיאודלים. היו אלה ימי מעבר מן החשיבה הפיאודלית הישנה לחשיבה המדעית הנאורה של הרנסנס.
יורש העצר הצעיר ויפה התואר הפיח בנפש נתיניו תקווה למשטר נאור יותר, פתוח יותר.
האהדה להנרי פרחה עוד יותר עת הוציא להורג באשמת שחיטות, שניים מיועצי המיסוי הקרובים של אביו.
ביוני נישא לקתרין.
היתה זו חתונה דיסקרטית ושקטה, היות והנער היה אבל עדיין על אביו.
שבועיים לאחר מכן הומלך רשמית.
נראה שהנרי שמח על נישואיו לנסיכה הספרדיה הנאה.
היא לימדה אותו ספרדית, והחלה ללמוד אנגלית לראשונה מאז הגיעה לאנגליה.
הנרי הקיף עצמו ביועצי אביו, והפך את אבי אישתו, פרדיננד מלך ספרד ליועצו הראשי.
הכפיפות לספרד הייתה באותה עת דבר שברגיל, ולא גרעה מן הפופולאריות של המלך הצעיר, שנאתם של נתיניו, כמו גם שנאתו שלו, היתה מופנית לצרפת.
לקראת סוף השנה נכנסה קתרין להריון. אולם בינואר 1510, לאחר שבעה חודשי הריון, נפטר הוולד.
מות הילד הראשון נתקבל ברחבי הממלכה כאות מבשר רעות, אולם משנודע שהייתה זו בת, רגעו הרוחות, ובעיקר זו של הנרי עצמו.
זמן קצר לאחר מכן נתעברה שוב קתרין, ובינואר 1511 נולד להנרי יורש. אלא ששבעה שבועות לאחר הלידה נפטר הבן.
עם תום תקופת האבל, חזרו בני הזוג לחייהם העליזים, אולם כנגד הנרי החלו יועציו להשמיע טענות בסתר, לפיהן על המלך להיות מעורב יותר בענייני הממלכה.