השנים היו שנות תסיסה בספרד.
מאז נחלה תבוסה במלחמה הקולוניאליסטית נגד אמריקה (1898), ידעה ספרד תסיסה לאומית ומשברים כלכליים רבים.
בספטמבר נפלה הממשלה הליברלית והוקמה דיקטטורה צבאית בראשות הגנרל מיגל פרימו דה ריברה (Miguel Primo de Rivera).
תחת רודנותו של ריברה שגשגה ספרד לראשונה מזה זמן רב.
פרנקו מצידו, המשיך לעלות בדרג הצבאי, וב- 1928 מונה לראש האקדמיה הצבאית של סרגוסה (Saragossa), אשר אורגנה מחדש על-ידי ריברה.
אלא ששלטון ריברה נתון היה לזעזועים קשים נוכח השפל הכלכלי של התקופה אשר חיזק את מתנגדיו הליברליסטים, האנרכיסטים והקומוניסטים.
ב- 1930 נפלה הדיקטטורה של ריברה, והוקמה הרפובליקה הספרדית השנייה, אשר ביטלה את מוסד המלוכה הספרדי.
הממשלה החדשה, בראשות מנואל אזניה, אשר היתה שמאלנית במהותה, החלה במסע לייעול הצבא, וכחלק מן הפרוייקט סגרה את האקדמיה הצבאית של סרגוסה.
אלא שממשלתו של אזאנה קנתה לה אויבים מכל צידי המפה הפוליטית; ריברה הקים את הפלנחות (גדודים) הפאשיסטיות, אשר שאפו לבטל את הרפובליקה, כנגדם עמדו הקומוניסטים, אלא שגם הם שאפו להביא לקיצה של הרפובליקה, ולמהפיכה מארכסיסטית.
בבחירות 1933 נפלה ממשלת אזאנה, ובמקומה גובשה קואליציה ימנית בראשות לרו, אשר העלתה את פרנקו לדרגת גנרל והטילה עליו לדכא את מרד הכורים אשר פרץ באסטוריאס (Asturias).
הצלחתו הקנתה לו את משרת מפקד הצבא הספרדי במרוקו, ובמאי 1935 מינה אותו שר המלחמה הימני, רובלס, לראש המטה הכללי הספרדי.
בשנת 1936 נפלה הממשלה הימנית והוקמה ממשלת שמאל סוציאליסטית בהנהגת "החזית העממית": ערב רב של אנרכיסטים, קומוניסטים, רפובליקנים וסוציאליסטים.
פרנקו הודח מתפקידו רם המעלה ונשלח לאיים הקנאריים.
ה"חזית העממית" הקצינה את הקו הסוציאליסטי, והחלה בחלוקת אדמות האצולה, שחרור אסירים פוליטיים וכד. בתגובה הכריז, ב- 18 ביולי 1936, הגנרל חוזה סאנחורחו על הפיכה צבאית.
יומיים לאחר מכן נהרג סנחורחו עת הופל מטוסו, ופרנקו לקח את הפיקוד על הצבא המורד ברפובליקה.
מחוזות רבים בספרד, דוגמת סרגוסה וסביליה, תמכו בהפיכה הצבאית, אולם תושבי חבל הבסקים, מדריד וולנסיה נותרו נאמנים לרפובליקה.
בספרד פרצה מלחמת אזרחים, כאשר בצבאו של פרנקו תומכות איטליה הפאשיסטית וגרמניה הנאצית, ואילו ברה"מ מעניקה תמיכתה לממשלת החזית העממית.