היטלר הרבה לעסוק בקורות אותו בוינה ב"מיין קאמפ":
"בשבילי וינה, העיר שבשביל רבים היא סמל של תענוגות תמימים [...], מהווה, זכרון חי של התקופה העצובה בחיי. [...]. שמה של עיר חוגגים זו מסמל בשבילי, חמש שנים של תלאות ומצוקה, חמש שנים בהן הייתי אנוס להשתכר כדי מחייתי".
"אני מוקיר תודה על תקופה זו של חיי, שחישלה אותי, והפכה אותי לאדם שהנני".
מן האוטוביוגרפיה הזו, משתמע כי בוינה נתחדדו דיעותיו האנטישמיות:
"לפתע נתקלתי בתופעה בגלימה ארוכה,ופיאות לחיים ארוכות. מחשבתי הראשונה הייתה: הזהו יהודי? הם לא נראו כך בלינץ.
[...] אולם ככל שהתבוננתי, כך נתחדדה השאלה עצמה במוחי: הזהו גרמני?".
על עזיבתו את וינה:
"תיעובי כלפי מדינת ההבסבורגים הלך וגדל [...], תערובת הגזעים שראיתי בבירה עוררה בי דחייה".