התלמידים לא מתרגשים מאיומי שביתת המורים

לא, התלמידים לא ממש מתעניינים במשכורת של המורים שלהם, או בכמה כספים הוקצו השנה לחינוך הטכנולוגי, הדרוזי או המיוחד. אלו לא יוציאו אותם משלוותם ואפילו לא מכיסא הנוח עליו הם שרויים בשבועות האחרונים. לעומת זאת, נושא ליקויי הבטיחות במבני בית הספר, מצבם הרעוע של הקירות זה בהחלט מעורר אותם ואפילו מוציא מהם הצהרה: "מועצת התלמידים הארצית דנה לא פעם בעניין ליקויי בטיחות שמאוד מטרידים אותנו, המאבק שמתנהל עכשיו עבור תקציבים לטיפול בליקויי הבטיחות בהחלט נוגע לנו".

יחד עם זאת, נדמה שאחרי 11 שנות לימוד במערכת החינוך, למדה ליעל כי שנת הלימודים לעולם לא יכולה להיפתח ללא איום כזה או אחר של השבתה. על הסיבות הפעם היא אומרת: "מה הם נזכרו עכשיו לאיים שאין כסף לשפץ את המבנים? הרי יודעים על זה כבר כל כך הרבה זמן ובלאו הכי גם אם היה כסף הם לא היו מספיקים לתקן את הרוב עד לתחילת שנת הלימודים". ליעל מתקשה להבין כיצד הרשויות המקומיות, שהאחריות על מבני בתי הספר הן בתחומה, "הצליחו להוציא עצמן מהבעיה ולהפנות את האשמה לכיוון אחר". לדבריה, ליקויי הבטיחות מעוררים דאגה מרובה בקרב רוב התלמידים ש"לא פעם חוששים לחייהם, מתקרה נופלת וקירות רעועים".

מודאגים עד כדי כך, שלאחרונה החליטה המועצה שבמידה ושביתת ארגוני החינוך לא תוביל לטיפול בליקויי הבטיחות בבתי הספר, הם עצמם יישקלו להשבית את הלימודים. אולם, שלא כמו, המורים וההורים אומרת ליעל, "אנחנו נשבות רק כשנגלה שכל האפשרויות האחרונות נגמרו, לא קודם לכן".