בעקבות סיקור בבית הקברות התל אביבי שברחוב טרומפלדור, בו היא נתקלת בקברה של הסופרת דבורה בארון, מתחילה קציר לגלות התעניינות בדמות. במשך כשנתיים היא עורכת תחקיר מקיף על הסופרת וחייה, וכותבת עליה מחזה שעולה בתיאטרון הקאמרי ביולי 2000. המחזה עוסק ביחסים בין דבורה בארון, שהיתה מרותקת במשך 35 שנה למיטתה עקב מחלת האפילפסיה, לבין בתה רבקה, שטיפלה בה במסירות והקריבה למענה את חייה.