תנחומיי ללואי עלי, שהמנטור שלו, עידן רייכל, המליץ לו לשיר בערבית כדי לייצג בגאווה את הקהילה הדרוזית. רייכל צדק כשאמר שעלי הוא "קלאס" ושהביא כבוד רב לעדה שלו. בעיניי עלי הביא כבוד לעונת האולסטארס ("הראשונה בעולם!", כפי שהדגיש המנחה מיכאל אלוני) כולה, ובאותה הזדמנות גם לצופיה המעטים.
עלי הוא לוחם קרבי במילואים, שאביו העיתונאי נחטף על ידי החמאס כשבנו היה בן 12, שאחרי 7 באוקטובר סירב לשחק מחבלים, ורק לפני חודשים אחדים הציל חיי אדם שנקרה בדרכו בפעולות החייאה שקיבל ממד"א. עלי הוא דמות מופת שאפשר לתפור ממנה דגל ישראלי חדש ונפלא, והוא גם חתיך, כמו שהעיד עליו מיכאל אלוני הלא פחות חתיך (בן זקן נמנעה מהבעת דעה בנושא, כי "אני נשואה פלוס שניים, אני סוס מת").
אבל מתברר שלשיר בערבית היום, בפריים טיים, זאת התאבדות. "ריגשת את כל עם ישראל", אמר לו אלוני ברגע הפרידה, אבל ברור עד כאב שההתרגשות המוצדקת פסחה על חלק ניכר מהעם. עלי לא הסתיר את צערו והתבאסותו מהמקום הרביעי הלא מרנין. בעולם צודק יותר הוא היה חייב לזכות, בהיותו מבצע בוגר ועמוק, בכל השפות, וכישרון נדיר לחלוטין. חד הקרן הדרוזי הוא אב לילדים, אבל מצא עצמו מפסיד לילדים. זכייה שלו הייתה יכולה להציל את העונה העצובה הזאת ולבצע בה החייאה מאוחרת. אבל צדק נחפש ביקומים שבהם מאיה בוסקילה לא מודחת ראשונה ב"הזמר במסכה", ובמקום לייצג את ישראל באירוויזיון (כפי שהייתה צריכה כבר מזמן) מפסידה לקובי מרימי כי היא לא באה טוב לשופטת שירי מימון, שבוסקילה הייתה המחליפה שלה במחזמר "אוויטה". כמה אתי וכשר והולם.
לפחות כאן נחסכו מאיתנו השפלות לא הגיוניות ברמת אריק סיני שעושה אודישנים ל"הכוכב הבא לאירוויזיון", שזה כמו לראות את לורנס אוליביה מנסה להתקבל לתיאטרון השרפרף בכרכור – ונדחה.
עמיתי ניר קיפניס כתב יפה ומדויק על התוגה הדקה שמלווה את עונת האולסטארס שאף אחד בה אינו אולסטאר, ו"ייאוש פוגש ייאוש", כפי שניסח בפיוטיות. המלנכוליה הזו הלכה גם איתי לאורך "הגמר הגדול" (שוב אלוני, שלא באשמתו) שהיה כה קטן, כמו מסיבה שאיש לא בא.
שורטי היא "האמא של הראפריות בישראל", כדברי ססטיק, שאולי מתחרט על עזיבת "הזמר במסכה" (שהביא מי יודע פי כמה רייטינג בערוץ המתחרה באותה שעה, עת נחשף ניקי גולדשטיין במסכת אישה) ואולי לא. שורטי הגישה להפליא שיר של רביד פלוטניק שהרגישה שמדבר עליה עצמה, "ליצן הכיתה שמצחיק את כולם ושבור מבפנים", והסבירה יפה כי "הצד המוזיקלי שלי הלך לישון ולא חשבתי שאעיר אותו". "כשאני שלם לא חסר בי דבר", חתמה והוכיחה שוב שבגרות וניסיון חיים, שלא לומר כמה כאפות מצלצלות מהחיים, הם השלמות הכרחיות לחבילה שיש בה עוצמה ונשמה יתרה מלכתחילה. עוד זוכה ראויה, שהסתפקה במקום השלישי.
סגן הזוכה, יהליי עמוס אקוניס, חייל בודד שהוריו חיים בארצות הברית ואמו הגיעה לעודד, היה שובה לב ובעל חיוך מאיר למרחקים. הוא יגדל ויבשיל ואולי עוד יגיע לאן שברצונו להגיע. הזוכה עצמו, דניאל ברזילאי, הביא חום אנושי מפתיע, הוכתר כ"זמר נשמה מספר 1" על ידי המורה המדהימה שלו מקהילת העבריות בדימונה, שגם ליוותה אותו עם חברותיה בהברקת ליהוק מקסימה. ברזילאי שר את "האיש במראה" של מייקל ג'קסון, והסכים עם רייכל שהמליץ לכולנו להסתכל במראה ולהיות אנשים טובים יותר.
אומנם מייקל ג'קסון עצמו הביט במראה וראה פדופיל פצוע – לתשומת לב בן זקן שסיפרה בהתלהבות כי הבן שלה "נחשף אליו" לאחרונה – אבל ברזילאי הצעיר מאמין בטוב, וכמה מתחשק להאמין יחד איתו. הוא יתום מאם, אבל "אני הבטחתי לה שאני אעשה את זה, והנה, אמא, הבאתי את הגביע", אמר לצלילי "וואו" אותנטי של נועה קירל. סטטיק, על תקן רנדי ג'קסון מ"אמריקן איידול" של פעם, עם ה-YO DAWG, אמר לזוכה, "אחי, מחר בבוקר אתה כבר יכול למכור כרטיסים להופעה שלך". רק שאם ברזילאי ימשיך להעמיק בתהליך ההתחרדות שלו, אולי מחר או מחרתיים הוא כבר יופיע מול גברים ונשים בהפרדה. וגם זה קצת עצוב. אז נהיה עצובים.
ובנימה אחרת לגמרי. מתברר שנאמבר הפתיחה, שבו המנטורים ביצעו שירים שלהם בשיתוף הפינאליסטים שלהם, צולם ללא קהל חי ונושם, ולכן נשתל בעריכה הסופית קהל AI מלאכותי וללא דופק פעיל. עדן בן זקן שרה עם דניאל ברזילאי: "אתה לא החתן, אני לא הכלה, נראה לי שאולי הייתה איזו תקלה ואין כאן טכנאי שיסדר לי את הלב". אבל הנה באו הטכנאים ואנשי הטכנולוגיה וסידרו והינדסו את מה שצריך, וברזילאי כאמור בכל זאת יצא חתן השמחה הסופי. רשת בתגובה: "מאחלים בהצלחה לדניאל הזוכה של העונה".