יובל רוביצ'ק מאייר מחשבים מרגע שאלה נכנסו לחיינו. לרגל פסטיבל הקומיקס הבינלאומי, הוא החליט לעשות סדר במגירה הווירטואלית שלו. קבלו הצצה
יובל רוביצ'ק20/08/2010 - 13:06
איור של יובל רוביצ'ק
כניסתו של המאייר יובל רוביצ'ק לעולם התקשורת הישראלי, אי שם בתחילת שנות ה-90, הקבילה לכניסתו של המחשב לחיים שלנו. מוספי המחשבים שנוסדו בכל עיתון ואינספור המאמרים שפורסמו דרשו איורים בקצב מסחרר, כי הרי "כמה צילומים של מחשב כבר אפשר לדחוף במוסף אחד", כפי שהוא עצמו מספר. מאז, הצטברו במגירה הווירטואלית של המחשב שלו מאות איורים שעוסקים בנושא והנבירה בה חושפת את הסיפור שלנו ושל הקופסא ששינתה את חיינו בשני העשורים האחרונים.
רוביצ'ק ירצה מחר (שבת) ב-11:00 על השינויים שעברו איורי המחשב שלו לאורך השנים במסגרת אנימיקס, הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שמתקיים בסינמטק תל אביב, ואנחנו בחרנו להביא לכם כמה טעימות מתוך ההרצאה.
כנראה איור המחשב הראשון שלי. הדבר החדש והמאיים הזה שנכנס לחיינו גרם לי לשקשק ולכן מיהרתי לעמת אותו עם האדם כשווה בין שווה. נראה לי שנרגעתי מאז. המשוואה פורקה והאיורים עברו להסתכל על המחשב בחיוך ובסלחנות.
בתי הספר הראשונים למחשבים התחילו לצוץ והמילה 'פוטושופ' הפכה יותר פופולרית משהמילים 'אסתי' ו'גינזברוג' הן היום. בית הספר 'מנטור' הזמין את האיור הזה למודעה שפרסם: 'אתה קריאטיבי? 24 מפגשים ואתה שולט בתוכנות'. כדי לתאר שליטה במחשב העדפתי דווקא לא להציג תוכנות אלא להתמקד באייקון האהוב עליי על הדסקטופ פח הזבל.
האינטרנט הגיע. ההתחלה התאפיינה בהצפה של מידע ומישהו היה צריך לעשות סדר בבלגן ועדיף שזה יהיה מישהו סמכותי. רס"ר, למשל. לא בטוח שהוא ידע אז מה זה בכלל מחשב אבל שלשות הוא הכיר טוב מאוד. רצף שלושת הדאבליו קסם לי מהתחלה וחיבר אותי מיידית לשלשות של הרס"ר.
האינטרנט הביא איתו את האימיילים ולי היה ברור שאני לא מוותר על הדוור הישן והטוב. בתוספת אסוציאציה מוכרת שגדלנו עליה כמו המנגינה שהוא שורק לו, התקבלה הקומבינה האהובה על כל מאייר: ישן עם חדש.
הרשת הלכה והסתעפה, הקהל הלך והתמכר למקלדת, ונוצר סוג של 'ביחד' שישר הקפיץ לי מהמגירה את האימג' ההוא של מדורת השבט כולל הגופיות והחאקי.
בוקר, קפה, 'אפשר לקבל את מוסף הספורט?'. המחשב, שאז עוד היה קופסה גדולה ומגושמת, סידר לי את האיור הזה. היום, כשהלפטופים חזק בעניינים, הקריקטורה הזו כבר לא תופסת.
מפלצת אמזון קמה עלינו. מוזיקה וספרים התחילו להגיע בקופסאות קרטון חומות ואיתן החששות הראשונים אם לשלם בכרטיס אשראי ברשת. העדפתי לחשוב שמישהו יושב בתוך המחשב שלי ומגהץ את הויזה במקום שהכרטיס יתחיל לנדוד לו קוסט טו קוסט בארצות הברית.
עם העלייה בפופולאריות הגיעו גם המחלות, הווירוסים. ועם הווירוסים, תוכנות האבטחה. עדיין ניצלתי כאן את הגודל הקופסתי של המחשב לצורך הרעיון באיור הימני, אבל המחשב הלך והתמזער עם הזמן ואפשרויות התמרון שלי הלכו והצטמצמו.
האינטרנט יצא החוצה, לאוויר. בעיר, בכפר, בבתי הקפה ובאחו. האיור הזה והאיור הבא תיארו את תחילת ההתפשטות במרחב.
בהמשך לאיור הקודם, לא חייבים יותר לגלוש בבית. אפשר גם לשבת על כיסא נוח בסחנה ולצפות בשידור חי בבני יהודה מביסה את צפרירים חולון, אם ממש מתעקשים.
יש מי שכל העומס הזה צ'אטים, אימיילים, פייסבוק, דואר זבל, חדירה לפרטיות, וירוסים, פס רחב נמאס עליו. ניסיתם פעם להתנתק? ככה בשיחת טלפון אחת מנומסת? עוד באותו נושא:
